נכון לחודש יוני 2016, עמד שיעור האבטלה בישראל על 4.8%, אך ההגדרה הרשמית נחשבת מגבילה וצרה מדי, כך שאינה מייצגת לדוגמה את מכלול הבעיות שמתרחשות בשוק העבודה. אין ספק, שנתוני שיעור האבטלה הרשמיים נמוכים באופן משמעותי בהשוואה לנתוני העבר.
לצורך כך, החליטו במשרד האוצר לנתח את שיעור האבטלה בישראל נתונים על בסיס הגדרות רחבות יותר מהמקובל בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הכוללות את מחפשי העבודה הפעילים (ההגדרה הרשמית והמקובלת לאבטלה), המתייאשים מחיפוש עבודה, המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה ואת העובדים במשרה חלקית שלא מרצון.
שיעור האבטלה הרשמי של הלמ"ס מחושב על ידי חלוקת המובטלים בכמות המשתתפים הפעילים בכוח העבודה, שהיא כמות המועסקים ועוד כמות המובטלים.
האוצר העריך את היקף האבטלה ובסקירתו עשה שענטש ב-5 הגדרות:
1.מחפשי עבודה באופן פעיל מעל 14 שבועות
2. מחפשי עבודה באופן פעיל (ההגדרה הרשמית והמוכרת לאבטלה)
3.מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה (אלה שחיפשו עבודה ב-12 החודשים שקדמו לפקידתם בסקר הלמ"ס)
4. מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה בתוספת המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה
5.מחפשי עבודה באופן פעיל בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה, המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה והעובדים במשרה חלקית שלא מרצון.
בדיקת שיעורי האבטלה לפי הגדרות אלו העלתה שבמידה ומחשיבים את המובטלים רק ככאלה שמחפשים עבודה יותר מ-14 שבועות, הרי ששיעור האבטלה במשק עמד ב-2015 על 1.9%, בעוד שיעור האבטלה הרשמי לשנה זו עמד על 5.3%. בדיקה של שיעור האבטלה והכללתם של מחפשי העבודה באופן פעיל, בתוספת המתייאשים מחיפוש עבודה, האמיר שיעור האבטלה ל-5.9%. כמו כן, במידה ומוסיפים גם את המעוניינים והזמינים לעבודה שאינם משתתפים בכוח העבודה, עלה שיעור האבטלה ל- 8.1%. כשהוסיפו באוצר את כל שאר העובדים במשרה חלקית שלא מרצון, הגיע שיעור האבטלה ל-10.6%.
